נקמתו של סבל- מאי שטיימן

יש הטוענים שנעשה עוול לזלמן הסוחר על ידי תושבי צפת והם החמירו לשפוט אותו, ויש הטוענים שזלמן הסוחר עבר את הגבול ביחסו ללמך.

אני מסכימה עם טענתם של תושבי צפת משום שלדעתי זלמן הסוחר, מעסיקו הקבוע של למך, עבר את הגבול ביחסו ללמך, מכיוון שהוא השפיל אותו, והוריד לו את הביטחון. , צחק עליו בפני הפלחים.

יתרה מזאת, למך התייחס לזלמן בצורה מכובדת ואנושית, , בניגוד לכך, זלמן הלבין את פניו ברבים , ולא החזיר ללמך יחס מינימלי של כבוד.

בנוסף לכך, למך היה עובדו הנאמן, וגבה סכום מצומצם ביותר מזלמן, הוא היה צריך להתנהג ללמך בצורה מכובדת במיוחד- לתת לו את היחס שמגיע לו.

לסיום, חשוב לדעת שבחיים, "לא לעולם חוסן", הכוונה היא שהגלגל תמיד מתהפך, בסוף הסיפור צחוקו של למך כלפי זמן, העיד על כך שהגלגל תמיד מסתובב, בתחילת הסיפור ובהמשכו, זלמן צחק על למך ובסופו של הסיפור, קרה ההפך. מה שקרה לזלמן בסוף הסיפור הגיע לו, יחס כזה לא מגיע לאף אדם ובמיוחד לא ללמך.

וצריך לכבד כל אדם ואדם, גם מהמעמד היותר גבוה וגם מהמעמד היותר נמוך.