יש הטוענים שנעשה עוול לזלמן הסוחר על ידי תושבי צפת והם החמירו לשפוט אותו, ויש הטוענים שזלמן הסוחר עבר את הגבול ביחסו ללמך.
עמדתי בנושא זה היא שזלמן הסוחר הגזים באופן בו התייחס ללמך. למך סמך על זלמן וראה בו כאדם שקרוב ללבו וכמעסיקו הקבוע אך זלמן אכזב את למך, צחק עליו לפני כולם ופגע ברגשותיו.
ראשית, למך תמיד היה נאמן לזלמן ועשה עבודה מעולה במחיר נמוך ביותר, בעוד שזלמן צחק על למך מול כל תושבי צפת והפך אותו לבדיחה העירונית.
שנית, למך הוא לא איש חברותי במיוחד, הוא איש מקצוע אבל הוא הרגיש קרוב אל זלמן הסוחר, יותר מכולם, וזלמן לא התחשב ברגשותיו של למך, ובגלל שרצה להיות חברותי ופופולרי עשה זאת על חשבונו של למך וצחק עליו.
בנוסף על כך, זלמן "צחק" עם למך ואמר שעל עבודתו הקשה למך יקבל מחיר נמוך ביותר אך למך לא הבין שזלמן צחק וכעסו התפרץ. זלמן היה צריך להבין שהוא עובר את גבול הטעם הטוב, ולא לגרום לריב גדול שלבסוף נגמר במעשה של למך שהחזיר את החביות.
לסיכום, זלמן הסוחר התנהג בצורה מזלזלת וצבועה, ולא היה צריך להתנהג כך ללמך שתמיד היה נאמן אליו. זלמן היה צריך לדעת מתי הוא עובר את גבול הטעם הטוב ולא להגזים ולפגוע בזלמן רק בכדי להיות פופולרי בחברה.
לבסוף, זלמן הסוחר נפטר מבעיית לב שנגרמה מהלחץ הרב שהיה שרוי עליו ועל כך נאמר "צוחק מי שצוחק אחרון". זלמן צחק על למך ולבסוף הוא קיבל את עונשו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה